צילומים: רונן טופלברג

לפני פחות משנתיים חוללה קיה רעידת אדמה בשוק הרכב הישראלי עם גרסת ה-1.6 ליטר של ספורטאז' הקודם, אשר הקפיצה אותו בין לילה למעמד של רב מכר והפכה את קטגוריית רכבי הפנאי הקומפקטיים לנישה החמה ביותר בשוק.

בתחילת השנה הזאת הוחלף ספורטאז' בדור חדש ומתקדם יותר, תוך שהיבואנית שמרה פחות או יותר על אותה גזרת מחיר, ותכולת האבזור שלו שופרה עם מערכות בטיחות מתקדמות וחריגות לטובה ביחס למתחרים. הצלחתו של ספורטאז' התעצמה ולאחרונה הוא רשם תקדים כאשר היה לדגם  הנמכר ביותר בישראל.

באופן סמלי, בדיוק בשבוע שבו צוין האירוע החשוב הזה, מבחינת קיה, היא השיקה אצלנו את 'נירו' – קרוסאובר שמתהדר במערכת הנעה היברידית.

נירו הוא המוצר הראשון של קיה על בסיס פלטפורמה היברידית שפותחה בקבוצת יונדאי-קיה, אבל בשעה שיונדאי מתמקדת יותר בכיוון של "מכונית תואמת טויוטה פריוס" קיה העדיפו לצעוד לכיוון של קרוסאובר אופנתי.

ממדיו של נירו מציבים אותו בין רכבי פנאי קומפקטיים כמו ספורטאז' לבין כלים קטנים מהם כמו רנו קפצ'ור. אורכו של נירו 435.5 ס"מ, כלומר שהוא קצר ב-13 ס"מ מספורטאז', רוחבו 180.5 ס"מ, ולכן הוא צר מספורטאז' ב-5.5 ס"מ, והנתון המשמעותי ביותר הוא ממד  הגובה של נירו: 154.5 ס"מ בלבד כלומר שהוא נמוך ב-10 ס"מ מספורטאז'.

הפרש כזה, לרעתו של נירו מנקודת מבטם של חובבי ג'יפים וקרוסאוברים, לא רק מפריע לו להתמודד בקטגוריה שבה לצללית גבוהה ולתנוחת נהיגה שולטת יש כח משיכה גדול כלפי לקוחות – אלא בעיקר מסתיר את העובדה שמדובר בכלי מרווח שמבוסס על בסיס גלגלים (מרחק בין סרן קדמי לאחורי) באורך 270 ס"מ – נתון ארוך ב-3 ס"מ מזה של ספורטאז'.

המניע הראשי במערכת ההיברידית של נירו הוא מנוע בנזין אטמוספירי, ארבעה צילינדרי, בנפח 1.6 ליטר אשר פועל בשיטת מחזור אטקינסון, והוא מספק 105 כ"ס ו-15.4 קג"מ.

מנוע חשמלי שמספק 43.5 כ"ס ו-17.3 קג"מ מחבר בין מנוע הבנזין לבין תיבת הילוכים כפולת מצמדים בעלת שישה יחסי העברה, וזאת בשונה מתיבת ההילוכים  הרציפה שאופיינית לדגמים היברידיים של טויוטה או מן התיבה האוטומטית הפלנטרית של יונדאי סונטה.

את המנוע החשמלי מזינה סוללת ליתיום-פולימר בקיבולת נמוכה יחסית של כ-1.5 קילוואט, ולזכותה צריך לומר שהיא שוקלת 33 ק"ג בלבד וגוזלת מעט מקום  באחורי הרכב. לגנות הסוללה עומדת העובדה שקיבולת נמוכה מספקת מעט מאד קילומטראז' שניתן לגמוא על אנרגיה חשמלית בלבד, וכן שאין לנהג אפשרות לבחור במצב של נהיגה חשמלית טהורה.

כמו בספורטאז' החדש גם לנירו יש קלף חזק בדמות רמת אבזור גבוהה של אמצעי  בטיחות, וזו כוללת מערכת התרעת התנגשות עם בלימת חירום אוטונומית ומערכת אקטיבית למניעת סטייה מנתיב. נירו הוא הקרוסאובר העממי היחיד שמציע מערכת בקרת שיוט אקטיבית כסטנדרט, כך שלפחות בתאוריה יש לו יכולת נהיגה אוטונומית למחצה.

נירו יימכר בישראל ברמת גימור אחת, שכוללת גם 7 כריות אוויר, בקרת אקלים מפוצלת, חשמול מלא (חלונות, נעילה ומראות עם קיפול חשמלי), חיישני גשם ותאורה, מערכת מולטימדיה מקורית עם מצלמה אחורית, ריפוד משולב עור סינטטי וחישוקים קלים בקוטר 16 אינטש. את כל זאת הוא מציע תמורת 137 אלף ש"ח, מחיר זהה למחירו של ספורטאז' 1.6 אורבאן.

בנסיעה
נהיגה ראשונה בנירו במסגרת ההשקה המקומית אפשרה לנו התרשמות ראשונית בלבד בטרם נבצע מבחן דרכים מקיף, אבל לא צריך הרבה מעבר לכך כדי להתייחס ל"פוזה" שלו, שהיא ככל הנראה אחד הסעיפים החשובים ביותר עבור לקוחות בקטגוריה הזאת.

נירו, מצד אחד, מתהדר בקווים העדכניים של קיה עם קשר עיצובי בולט  לספורטאז', וזה טוב. מצד שני, צללית נמוכה גורמת לנירו להיראות יותר כמו מכונית סטיישן מאשר ג'יפון, ואת האפקט הויזואלי הזה מחריפה הבחירה לגלגל אותו על חישוקים צנועים בקוטר של 16 אינטש בלבד.

מעצבי קיה בחרו לעצב גם את תא הנוסעים תוך ויתור על דרמות מיוחדות או על  תחושת ה"הי טק" שמקובלת במכוניות היברידיות. איכות החומרים וההרכבה טובה, המרחב הפנימי יספק ארבעה מבוגרים לא גדולים מידי, והנדסת האנוש פשוטה וטובה.

מאידך, העובדה שמערכת המולטימדיה של נירו מצוידת בצג זעיר ולא שימושי בעליל בולטת לרעה ונובעת מכך שאנשי היבואנית בחרו לוותר על התקנת מערכת מולטימדיה מקומית (מכיוון שלדעתם זו עלולה לגרום לבעיות ברכב מורכב כזה). גם בחירת הגוונים בתא הנוסעים הייתה יכולה להיות מעט פחות שחורה וקודרת, ומעט יותר אופנתית.

יחידת ההנעה של נירו פועלת היטב בשילוב עם תיבת ההילוכים כפולת המצמדים שמספקת העברות הילוכים חלקות, אבל התגובה שלה הססנית, וזמני החלפת ההילוכים ארוכים יחסית. הביצועים לא עוצרי נשימה אבל יספקו את הנהג הממוצע, וכל עוד יש מספיק אנרגיה בסוללה גם תאוצות הביניים לא רעות כלל.

נתוני תצרוכת הדלק התיאורטיים של קיה הם 26 ק"מ לליטר אבל בנסיעת ההתרשמות הצלחנו להשיג רק כ-14 קמ"ל, זאת בתנאים אגרסיביים יחסית ובנסיעה בין עירונית. חשוב לזכור שיתרון תצרוכת הדלק של הנעה היברידית בא לידי ביטוי בעיקר בנהיגה עירונית. נירו משדר תחושה פחות מגושמת מרכבי קרוסאוברים מקבילים, וזהו הצד החיובי של ממד גובה צנוע ומרכז כובד נמוך יותר.

להיט פוטנציאלי?
קיה נירו נמצא במידה מסוימת בנישה משל עצמו: כקרוסאובר, בעיקר במחיר הזה, הוא אמור להתחרות בכלים בקטגוריה של ספורטאז' מלמעלה ושל סוזוקי  ויטארה מלמטה. מול שני אלה מציע נירו מערכת הנעה היברידית יעילה, חסכונית, ובעיקר בלעדית, וכן מפרט יוצא דופן לטובה של מערכות בטיחות.

על אף שעבור חלק מן הקהל הפוטנציאלי נירו לא נראה מוחצן מספיק די בשני יתרונות אלה כדי להציע הכרעה לטובתו, וזאת עוד לפני שהזכרנו את העלות הנמוכה יחסית של 'שווי שימוש' למי שיבחר בו כמכונית צמודה ממקום העבודה.

המערכת ההיברידית מציבה את נירו גם כמתחרה פוטנציאלי בטויוטה אוריס סטיישן ולהיברידיות "יעודיות" כמו טויוטה פריוס או יונדאי איוניק שתושק בעוד כשבוע. מול אלה מצטמצם אמנם יתרון ההיברידיות שלו אבל הוא נותר עם מראה קרוסאוברי.

לא מופרך להעריך שאת התחרות הקשה יותר יספוג נירו דווקא מבית, בדמות ספורטאז', לכן אין ספק שמחיר נמוך יותר, למשל סביב ה-125 אלף ש"ח, היה מאפשר לו להנחית נוקאאוט על רכבי הפנאי הקטנים (סוזוקי ויטארה, רנו קפצ'ור, ניסאן ג'וק וכו') ממש כפי שספורטאז' עשה בקטגוריה שלו.