עיתונות רכב אובייקטיבית מבית TheCar

חג לאספנים: שישה אופנועים שנכנסו לסטאטוס אספנות

הונדה PC800

שנות יצור: 1989-1998

רוב הסיכויים שלא שמעתם על הונדה PC800, אופנוע תיור בנפח בינוני אותו הוציאה הונדה לשוק בשנת 1989. גם אם הסתובבתם הרבה בחו”ל רוב הסיכויים גם שלא פגשתם בהונדה PC800 שעם כ-14 אלף יחידות בלבד שיוצרו ממנו במהלך השנים נחשב לכישלון מהדהד למדי.

בסוף שנות ה-80′ רצו בהונדה ליצור אופנוע תיור בנפח בינוני שימוצב מתחת לגולדווינג שכבר תפח והתייקר. פרץ של יצירתיות החליטו מעצבי הונדה ליצור אופנוע בעל גוף אחוד שבו כל מכלולי האופנוע מוסתרים ומשטחי הגוף משתלבים זה בזה, כולל המראות. לאופנוע היה תא מטען גדול מתחת למושב בזכות הרחבת חלקו האחורי, במקום בו בדרך כלל מתקינים מזוודות צד. הרעיון היה מעניין, אבל הביצוע פחות, קודם כל כי העיצוב היה מוזר למדי גם בזכות משקף ענק וזקוף וגם כי לא כולם עיקלו את המראה העתידני של האופנוע.

האופנוע שווק באירופה וביפן, אבל שוק היעד העיקרי שלו היה ארה”ב כפי שהעידו ראשי התיבות של שמו שהן לא עבור פוליטקלי קורקט אלא עבור Pacific Coast. הבעיה היא שהבחירה במנוע בנפח וי-טווין בנפח 800 סמ”ק לא ממש הרשימה את הרוכבים האמריקאים שהורגלו באופנועי תיור עם מנועים גדולים ובשרניים יותר. חצי מהמכירות של הדגם נעשו שנתו הראשונה, ובשנים שלאחר מכן רמת המכירות הייתה מביכה למדי, כשבין השנים 1991 ל-1993 אפילו הופסק שיווקו.

מחירי השוק של האופנוע כיום מגוחכים ויש אפשרות למצוא אופנוע במצב טוב ולהביא אותה ארצה במחיר של קטנוע 250 חדש. מי יודע, אולי עם הזמן ובזכות נדירותו ערכו של האופנוע גם יעלה.

ימאהה FZR600


שנות ייצור:1989-1999

בשנת 1987 הפתיעה הונדה את העולם כשהציגה את ה-CBR600F, אופנוע ספורט  מודרני בעל עיצוב מרשים הודות לפרינג ההיקפי, שלמעשה ייסד את קטגוריית אופנועי הספורט בנפח 600 סמ”ק כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. התשובה של ימאהה הגיע שנתיים לאחר מכן עם האח הקטן במשפחת ה-FZR, שהצית את מרוץ החימוש בין
היצרניות היפניות בקטגוריה.

ימאהה FZR600 התעלה מעל ה-CBR כשהוא משאיל מאחיו הגדול את שלדת הדלתאבוקס  אך בניגוד אליו ויתר על ראש המנוע המהפכני בעל חמישה שסתומים לצילינדר לטובת ראש סטנדרטי יותר עם ארבעה שסתומים בלבד. מנוע ה- FZR סיפק 90 כ”ס , אך רוב הדגמים אשר שווקו בארה”ב (בקליפורניה בעיקר) הגיעו עם שסתום ה-EXUP המהפכני לזמנו שתרם להורדת רמת זיהום האוויר, אך גם הפחית את ההספק ל-76 כ”ס דלים. עניין שצריך לשים לב אליו אם אתם מחפשים להביא אופנוע שכזה מארה”ב, למרות שגם באירופה הוא עדין נפוץ למדי.

ימאהה XTZ750 סופר טנרה

שנות ייצור: 1989-1996

שנות ה-80′ היו שנות הזהב של אופנועי הדו”ש, ולצידם החלה לפרוח גם נישה של אופנועי דו”ש גדולים שנועדו לגמוע מרחקים ארוכים וכיכבו במרוצי ראלי מדבריים דגמים ראלי פריז-דאקאר. אופנועים כמו קאג’יבה אלפנט והונדה אפריקה טווין (שנכנס לסטאטוס אספנות לפני שנה) היו מפורצי הדרך בתחום, אליהם הצטרפה בשנת 1989 גם ימאהה עם הסופר טנרה.

בהתאם לייעודו כחוצה יבשות צויד הסופר טנרה במנוע טווין בנפח 749 סמ”ק שהיה מרשים מאד בתקופה בה לאופנועים הדו-שימושיים הגדולים היו מנועי 500-600 סמ”ק לכל היותר. הודות לראש מנוע בעל חמישה שסתומים סיפק מנוע הסופר טנרה 70 כ”ס, שאפשרו לו להגיע למהירות מרבית של 190 קמ”ש, ובכך גם להיות שימושי גם ברכיבות ארוכות בכביש. חישוקי שפיצים (הקדמי בקוטר 21″), מתלים ארוכי מהלך ומרווח גחון גבוה אפשרו לסופר טנרה יכולת שטח מרשימה למרות גודלו ומשקלו. כמו מתחרים, גם הסופר טנרה הגיע לראלי פריז דאקאר ואף זכה בו פעמים.

בישראל זכה הסופר טנרה להצלחה נאה, כשהוא התחבב במיוחד על צלמי העיתונות הודות ליכולת שלו לשאת צלם ורוכב על ציודם ולהגיע בקלות ובמהירות לכל מוקד התרחשות. אגדת ראלי או חביב הצלמים, גם כיום ימאהה סופר טנרה הוא אופנוע סופר מדליק ושימושי וכיוון שהוא נפוץ יחסית בעולם ניתן למצוא כלים במצב טוב במחירים סבירים, פחות מאשר יעלה לכם טנרה 700 חדש.

סוזוקי GSXR750 R/RR

שנת ייצור: 1989

הסופרבייק של סוזוקי הוצג בשנת 1985 וביצע מהפכה בעולם אופנועי הספורט, ומאז שהוצג זכה מדי שנה לעוד ועוד שדרוגים. בשנת 1988 זכה הג’יקסר לשורת עדכוני שלדה ומנוע מקיפה, כך שבשנת 1989 הסתפק הדגם בשינויי גרפיקה בלבד. אלא שבשנה זו בחרה סוזוקי לייצר גרסת רפליקה קרבית ומשודרגת תחת השם R אליה הצטרפה גרסה קרבית עוד יותר במהדורה מוגבלת שנקראה RR ושווקה במהדורה מוגבלת של 500 עותקים בלבד – מה שהפך אותה כבר דאז לאופנוע אספנים נחשק, ועל אחת כמה וכמה כיום.

בשתי הגרסאות חזרה סוזוקי להשתמש במנוע  בעל מהלך המוכנה הארוך אשר שימש את הגיקסר עד לשדרוג של שנת 1988, עם רכיבים כמו גל ארוכבה, טלטלים ומצמד מחוזק שהגיעו מגרסאות המרוצים. גרסת ה-RR זכתה גם לקרבורטורי סלינגשוט 40 מ”מ, מערכת פליטה חופשית 4 ל-1, יחסי העברה מקוצרים, זרוע אחורית מחוזקת, מיכל דלק מאלומיניום ומושב יחיד עם יחידת זנב תואמת.

מחירי הג’יקסרים משנות ה-80′ ששרדו את תלאות הזמן הולכים ועולים משנה לשנה. כשמחירי הגרסאות המיוחדות, כמו ה-Limited Edition משנת 1986, כבר יכולים להגיע לכמה עשרות אלפי דולרים. אם תמצאו ג’יקסר RR במצב טוב תצטרכו לשלם עדי לראותו בארץ מחיר גבוה יותר משל ג’יקסר חדש. מצאנו עבורכם אחד כזה שנמצא בבריטניה ונדרש עבורו מחיר של 14.5 אלף פאונד.

קאגי’בה פרצ’יה 125 C12R


שנות ייצור: 1989-1990
אי אפשר לערוך רשימה של אופנועי אספנות בלי אופנוע איטלקי, ואי אפשר לכתוב על אופנועי שנות ה-80′ בלי לאזכר את רפליקות הגרנד פרי הדו-פעימתיות, שעם כל הכבוד לג’יקסרים ול-CBRים, היו הדבר הכי מחרמן על שני גלגלים בתקופה ההיא, כשאף אחד לא חשש מבעיות זניחות כמו זיהום אוויר.

קאג’יבה לקחה את עניין אופנועי הספורט הדו-פעימתיים ברצינות, והציגה בשנת 1987 את הפרצ’יה (Freccia) כחלק מפרויקט שכונה Arrow Project. על העיצוב היה אחראי אחד, מאסימו טמבוריני שמו, האיש שאחרי לכמה מהאופנועים היפים ביותר שנוצרו אי פעם ועיצב אופנוע עם פריינג עוטף ואוורודינאמי שנחשב לדבר החם בתקופה (ע”ע דוקאטי פאזו), כולל חיפוי לגלגל הקדמי.

מידי שנה שכללה קאג’יבה את הנוסחה שכללה מנוע דו-פעימתי עצבני בנפח 125 סמ”ק, מתלים איכותיים של מרזוקי ובלמים מתוצרת ברמבו. מה שאומר שהפרצ’יה ממש לא היה אופנוע בסיסי למוגבלי תקציב. לשנת 1989 הציגה החברה את פרצ’יה C12R שהציג שדרוג משמעותי לעומת דגמי השנים הקודמות. העיצוב עודן וויתר על חיפוי הגלגל מלפנים. המנוע שודרג וההספק עלה ל-29 כ”ס, כשהוא שודך לתיבת הילוכים בעלת שבעה (!) יחסי העברה. פריט לא שגרתי גם בימנו. בנוסף, המזלג הקדמי קיבל מערכת לצמצום שקיעה, הבלמים הוגדלו והגלגל האחורי צמח לכזה במידה 120.

קאגי’בה פר’ציה 125 לא האריך ימים, כיוון ששנה לאחר מכן הציגה קאג’יבה את סדרתה מיטו שהחליפה אותה. אם יזדמן לכם למצוא פרצ’יה כזו תוכלו בסכום לא גבוה במיוחד לקבל אופנוע בסגנון גרנד פרי 125 בעל עיצוב מדליק, אך גם כזה שדורש תחזוקה קפדנית. אבל זה כל הכיף באופנוע אספנות לא? 

סוזוקי GS500


שנות ייצור: 1989-2012

אין כמעט אופנוען שהחל את דרכו בשנות ה-90′ שלא עבר בשלב כלשהו חוויה עם סוזוקי GS500, האופנוע שזכה בצדק רב לכינוי “הסובארו הדו-גלגלי”. סוזוקי GS500 התאים כמו ככפה ליד לשוק הישראלי כשהוא נכנס למדרגת הרישוי האמצעית של עד 500 סמ”ק, נהנה ממוניטין האמינות שצברה סוזוקי ברבות השנים והוצע במחיר נוח למדי מה שהביא לך שמאות כים כאלו נמכרו מידי שנה.

סוזוקי GS500 נוצר במטרה להציע אופנוע בנפח בינוני שיהיה מודרני מצד אחד, אך זול לרכישה ואחזקה מצד שני. מהנדסי סוזוקי עמדו במשימה כשלקחו מנוע טווין שאמנם היה מקורר אוויר, אך צויד בראש בעל 4 שסתומים לצילינדר וגל זיזים עלי כפול, והתקינו אותו בשלדת קורת מתכת שהזכירה במראה את זו של ה-GSXR750. העיצוב היה פשוט ולא מתחכם, הביצועים נאים והמחיר הנוח הפכו את GS500 לאופנוע מתחילים קלאסי.

בשנת 2002 הוסיפה סוזוקי גרסה בעלת פרינג מקורי (בישראל פותחה גרסת פרינג מקומית באמצע בשנות ה-90′) וייצור האופנוע המשיך כמעט ללא שינויים מהותיים עד לשנת 2013! שנה לאחר מכן הועבר פס הייצור של ה-GS500 לקולומביה שם הוא מיוצר עד היום.

קשה לחשוב על ה-GS500 כאופנוע אספנות, בטח לאור העובדה שעדין מסתובבים על הכבישים לא מעט כלים כאלו, חלקם אפילו מראשית שנות ה-2000. גם היותו אופנוע פשוט וחסר ייחוד לא ממש יהפכו אותו לאטרקציה לאספנים, אלא אם למישהו יש ממש סנטימנטים נוסטלגיים עמוקים לאופנוע עליו הוציא רשיון. מצד שני, אפשר למצוא אופנוע ראוי במחיר של כ-1000 דולר פלוס מינוס, וגם יישור קו מכאני לא אמור להיות עניין מסובך למדי.

אהבתם? הנה כמה אופנועים שנכנסו לסטאטוס אספנות לפני שנה

The post חג לאספנים: שישה אופנועים שנכנסו לסטאטוס אספנות appeared first on TheDoo.

Facebook Comments